נהרי שרותים וסחר בע"מ נ' זיבן

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן מחמת העדר התייצבות מטעם הנתבע (להלן: "המבקש") ביום 26.12.2010. יצויין כי המדובר בפסק הדין השני שניתן כנגד המבקש, זאת לאחר שבהתאם להחלטה מיום 08.3.2010, בוטל פסק דין קודם שניטל כנגד המבקש בהעדר הגנה.

2.המבקש עותר לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן לטענתו הוא לא זומן כלל ועיקר לדיון ההוכחות שנקבע בעניינו. לעניין זה צורף תצהיר מטעם המבקש. לעניין סיכויי הגנתו, הפנה המבקש לכתב ההגנה שהוגש על ידו.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה.

דיון:

4.ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יכול להיעשות מכוח שתי עילות: האחת ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה; והשנייה ביטול על-פי שיקול דעת (ראו: ספרו של זוסמן, "סדר הדין האזרחי", עמ' 737-738).

5.עיון ברישומי המערכת מעלה, כי בתיק ביהמ"ש קיים אישור מסירה ולפיו ההזמנה לדיון נשלחה לבא-כוח המבקש, אולם אישור המסירה הוחזר בציון "לא נדרש", לאחר שנשלח למען ב"כ המבקש, כפי שנמסר על ידו בכתב ההגנה. לפי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מדובר במסירה כדין, והעובדה שב"כ המבקש נמנע מלדרוש בדואר את הזימון – הינה באחריותו הוא.

6.בנסיבות אלו, אני קובעת כי המצאת הזימון לדיון למבקש, באמצעות ב"כ, בוצעה כדין, ופסק הדין שניתן בשל אי-התייצבותו של המבקש, בדין ניתן. לפיכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת.

6. ההלכה לביטול פסק דין עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש הינה, כי יש לבחון את הסיבה לאי ההופעה וכן ובעיקר, את סיכויי ההצלחה של המבקש. מקום שהמבקש ביטול פסק דין מצביע על סיכויי ההגנה, ייעתר ביהמ"ש בד"כ לבקשה תוך ריפוי הפגם הפרוצדוראלי ביחס לאי ההתייצבות, ע"י פסיקת ההוצאות.

7.ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפטיות. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה בעניין זה: ע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001 (1) בעמ' 1121). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה.

8.מאחר שבהחלטתי מיום 08.3.2010 כבר נידונו באריכות סיכויי הגנת המבקש ונקבע בהתאם למפורט שם, כי המבקש הצביע על הגנה אפשרית, הרי שגם עתה ומאותם נימוקים, אין לשלול סיכויי הגנתו לכאורה, של המבקש. בעניין זה אציין, כי אף המשיבה לא התייחסה לסוגיה זו בתגובתה וכל טענתה הייתה לגבי התנהלות המבקש עד היום.

9.הגם שמדובר בבקשה שנייה לביטול פסק הדין ומאחר והוצאות קודמות שנפסקו בעבר נקבעו כתנאי לקיום הדיון, איני מוצאת לנכון להורות למבקש להפקיד את כל סכום התביעה בקופת ביהמ"ש.

10.לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסה"ד מיום 26.12.2010.

11.המבקש יישא בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪. מתוך הסכום שהופקד ע"י המבקש בקופת ביהמ"ש יועבר למשיבה סך של 1,500 ₪, ואילו היתרה תוחזר אל המבקש.

12.המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: